לא תדחה 

הזמן הוא דבר מתעתע ומוליך שולל בכל גיל ושלב בחיים ואולי בשל כך הרבה אנשים נוטים לחשוב שיש להם את כל הזמן שבעולם למרות שהזמן עושה את שלו ולמרבה הצער לא עוצר ואם לא ממהרים לקבל החלטה במועד הנכון אפשר להגיע לאסרו חג ולחזור בתשובה שלילית. במילים אחרות ובלי משחקים: המחשבה שיש מספיק זמן לכל דבר גורמת לתופעה שכיחה ומטרידה של דחיית דברים חשובים והחלטות משמעותיות לזמן אחר שטרם נקבע או לזמן שנקבע אבל עוד רחוק ומטעה לחשוב שיש עוד הרבה זמן עד שנגיע אליו.

כשמדובר רק בתכונה אישית שנובעת בדרך כלל מעצלנות או מחוסר רצון זמני למלא חובה כמו עבודת בית, משימת עבודה או לימודים, או אפילו דבר מעצבן אך הכרחי כתשלום דו"ח חניה שאפשר לשלם תוך כמה חודשים ולא מיד עם קבלתו- אולי ניתן לפטור זאת בנזיפה בלבד ולהסביר לאדם הדוחה(את המשימות ולא באופן כללי), שלא כדאי לדחות למחר מה שאפשר היה לעשות אתמול וחובה וגם רצוי לסיים היום.

אך כשהדחייה הקלה והמהירה מדי הופכת לכלי עבודה קבוע בידי אישי ציבור ולפתרון נוח ומספק שקט רגעי לנלחצים מסוגיות סבוכות ללא פתרון זבנג וגמרנו- המשחק עם הזמן והתסכול האזרחי מכך שאלה המכונים "מקבלי ההחלטות" לא מסוגלים לקבלן הופכים לתופעה חמורה ושלילית מכל בחינה שחובה לבקר מראש ועד כף רגל שדשה עם העקב נושאים הזקוקים לטיפול מידי והופכים בשל חוסר החלטיות לדחויים ומנודים עד הודעה חדשה או טיפול מחודש בבעיה ישנה.

למרבה הצער יש הרבה יותר מדי דוגמאות לבעיית הדחיינות החמורה:

כמה פעמים שמענו בזמן משבר הקורונה על קבינט שהיה אמור לקבל החלטות ונדחה? יותר מדי!

כמה זמן היה לאשר תקציב מדינה מוסכם שהיה מונע בחירות ומשבר קואליציוני? המון זמן!

כמה מקרי בעלי תפקידים שפרשו או סיימו את כהונתם בלי שמונה להם מחליף קבוע אירעו בשנה האחרונה? מה זה בכלל מינוי מחליף קבוע? ממנים זמני ודוחים את ההחלטה למי יודע מתי!

אז איך אפשר שלא למחות על התכונה המעצבנת כן לדחות?!

אחרי כל-כך הרבה דחיות מרגיזות בקבלת החלטות על קורנה, תקציב, מינויים חיוניים, וחוקים שנויים במחלוקת שאין להם ברירה אלא להסתפק בדחייה לדורות הבאים, הגיע הזמן לדרוש פעם אחת ולתמיד מכל המפלגות הכותבות מצע ארוך ללא כיסוי שעושה חשק לשים ראש כואב על הכרית ולא לטפח ציפיות לחרוט על דגלן באותיות קידוש לבנה שתי מילים בלבד: לא תדחה! (אולי רק את הבחירות)

לא תזלזל 

"אליה וקוץ בה"- הוא ביטוי עברי יפה ולא תמיד ברור לכולם שמקורו בגמרא מסכת ראש-השנה שמשמעותו המילולית היא זנב כבשה מלא שומן ופירושו כביטוי זהו כל דבר טוב שיש בו חיסרון, מוצר מעולה עם פגם ביצור, ואישיות מרשימה שלה תכונה אחת שמקלקלת את הרושם( ההסבר הקצר והמלומד מתוך הספר "חכמת הניבים"- מאת נפתלי ארבל).

איך הדבר קשור לביצה הטובענית והלא נקיה שמכונה "הפוליטיקה הישראלית"? יש במערכת הפוליטית הרבה אנשים טובים עם כוונות טובות שרוצים לעזור למדינה, אך הבעיה שלהם היא תכונה אחת קטנה ומעצבנת: זלזול. אותם אנשים טובים באמצע הדרך להצלחה על חשבון אחרים מרשים לעצמם בכל הזדמנות לזלזל ביריביהם או במקבלי ההחלטות או בכל מי שחושבים ומתנהגים אחרת מהם בשימוש(או בית-שימוש) בכינויי גנאי, ביקורת הורסת, הפחדות וכזבים.

והיכן האליה וקוץ-בה? כי מדובר באנשים אכפתיים שרוצים לעזור לכולם ומאמינים שמגיע להם פרס ישראל בכל יום או לפחות מועמדות לאיש השנה של עיתון שקר כלשהו אך יש בזלזול המוצהר שלהם בכל מי שאינו הם טעם רע לפגם בכוונותיהם הטובות שלרוב נשארות בגדר מחשבה שאינה מתורגמת למעשה בגלל שזלזול באחרים גורם להם לזלזל בחזרה.

דוגמאות למזלזלים מפורסמים? בבקשה: בנט, לפיד, גנץ, יעלון, סער, שאשא-ביטון, ליברמן  ועוד. לא יודע כמה עוד אבל בטח יצטרפו עוד הרבה במערכת הבחירות הבאה עלינו בלית ברירה. יש מצב שליברמן מקווה להביא כמה שיותר מזלזלים כמוהו שיצטרפו אליו לגוש מזלזל גדול שמטרתו לתרגם את העלבונות, ההתנשאות והשנאה לכמה שיותר מנדטים כדי שאפשר יהיה להמשיך לזלזל גם בציבור ביום שאחרי קבלתם.

ושלא תחשבו שרק פוליטיקאים מזלזלים. גם האדם הפשוט נוהג לזלזל באזהרות והגבלות שנועדו לשמור על חייו, וגם במאמצים כבירים שנעשים כדי להגן עליו לפעמים אפילו מעצמו. במקרה הזה לא צריך הרבה דוגמאות כי כולם מבינים לבד מהי הדוגמא השכיחה ביותר לזלזול בדבר שלא רואים אבל למרבה הצער שומעים עליו הרבה יותר מדי. ויש גם לא מעט שחוששים שאחרי כל חתימות ההסכמים והדיבורים גם החיסונים הרבים נגד האויב הנעלם של האנושות יכולים חלילה להתברר כאליה וקוץ בה.

בתקופה האחרונה נדמה לרבים שהמשבר הבריאותי העולמי והמקומי החמור קרוב לסיום וכולם שואלים את עצמם מה הלקח העיקרי שלמדנו ממנו. אולי אחד מהם הוא שלא צריך לזלזל בשום דבר ומומלץ להתייחס לכל נושא ולכל אדם ברצינות הראויה וכמובן שבכבוד המגיע לו.

אם כבר שואלים מה הלקח- אי אפשר שלא להיזכר בעוגה המפורסמת שרבים סבורים שהקידוש לא מושלם בלעדיה, ומנגד יש רבים הדורשים שחובה לשתות עוד כוס יין אחריה כדי לא להיחנק חלילה ויש כאלה שאף העזו להדביק לה תווית נסתרת עם הכינוי "עוגת הצ"- כלומר שאינך מספיק להגיד אפילו את המילה הצילו כי אתה נחנק. עוגת לקח מבולבלת לרוב עם עוגת ספוג שכידוע אין בה שמן בכלל. ואם צריך לקח שקשור בחוסר זלזול בסוף חג החנוכה – יש לכבד ולהעריך את מי שלא מטביע כל מזון בשמן- ושומר על משקל נכון במקום לסמוך על הנס.

לקח טוב 

מכל מצב בחיים צריך לקחת (ואם אתם עדיין באווירת נס פח השמן אז להפיק) את המיטב כשיעור לחיים ולהבין שגם אם הועמדנו בניסיון יש לראות בכך יתרון ולמצוא את נקודות האור בתוך החושך הגדול וחוסר הוודאות. אין דבר יותר טוב ממה שמי  שאמר והיה העולם מעיד עליו שהוא הוא הדבר הטוב- התורה. גם במציאות מורכבת ביותר צריך לקחת את מה שחשוב ולא להיבהל ממכשול או עיכוב.

כשנדמה שיש יותר מדי בעיות שאין להן פתרון קל ומהיר בהווה צריך לקחת את הזמן הממהר לברוח ולנצל אותו ללימוד עוד הלכה עוד פסוק ועוד פלפול חריף שיוכיח לנו בפעם המי יודע כמה שככל שנהפוך בה נגלה שהכל בה ואין לנו לקח טוב יותר מתורת החיים הנצחית.

"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו". וזו התשובה הנכונה בכל בחינה!

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]